שלום כולם,

יש חוויות צפויות בחלל, שכמה שתתאמן לקראתן וכמה סימולציות שתעשה - לא תגיע לתחושה האמיתית. ככה זה עניין העדר הכבידה. מיד כשיצאתי מהדרגון, יכולתי לחוש בהבדל. הנוזלים בגוף עולים כלפי מעלה והתחושה היא שהראש מתמלא. זו גם הסיבה שאני ישן הפוך, כלומר, עם הראש כלפי מטה. לתחושתי, במצב הזה הנוזלים בגוף מאוזנים יותר.

כמובן שכל חפץ צריך להיות קשור ומחובר למשהו, שאם לא – הוא פשוט מטייל בסביבה.

אמנם, ראיתם אותי עומד "נורמלי", זאת בזכות הרצועה שמחזיקה לי את הרגליים. כשהרגל בורחת מהרצועה, אני מיד מתהפך ולא מפני שהחלטתי להיות אקרובט. זה מה שהעדר הכבידה עושה לכל גוף, לרבות לגוף האנושי.

כדי להבין העדר כבידה, חובה להתחיל מניוטון, וחוק הכבידה (גרביטציה) שלו: "כל שני גופים ביקום מפעילים זה על זה כוח משיכה שהוא מתכונתי (פרופורציוני) למכפלת המסות של שני הגופים ומתכונתי (פרופורציוני) הפוך לריבוע המרחק שביניהם; זהו כוח הכבידה (גרביטציה) העולמי."

מסובך מדי? – אז הנה דרך מעט יותר פשוטה: אנחנו לא מרחפים. האמת היא שאנחנו נופלים. כן. האסטרונאוטים, כל מה שנמצא בתוך תחנת החלל הבין־לאומית, וגם תחנת החלל עצמה – כולם נופלים. על כולם פועלת תאוצת הכובד של כדור הארץ, שאינה תלויה במסה של הגוף הנופל. לא מרחפים. נופלים. המצב הזה נקרא "מיקרו־כבידה" microgravity) ). זה אומר שעדיין יש כבידה, אבל בחלל היא פועלת על גופים אחרת מכפי שהיא פועלת בכדור הארץ.

כדי לדייק במונחים נאמר כי מה שמוגדר כ"מיקרו" במונח מיקרו-כבידה, משמעו זעיר. מיקרוסקופי. שלא כמו במונח המדעי הכמותי שהוא – מיליונית. גם המושג הכולל, "מיקרו-כבידה" microgravityעלול להטעות, כיוון שהגרביטציה במסלול ההקפה של מעבורות ותחנות חלל, משמעותית מאוד. כך שהמושג "מיקרו-כבידה" בעצם מתאר מצב בו המשקל זעום, אך הכבידה ניכרת.

הסוד שמונע מאתנו להימשך בחוזקה לכדור הארץ, הוא סוד התעופה. התנועה האליפטית במהירות גבוהה מאוד. לדוגמא - תחנת החלל הבינלאומית, שסובבת את כדור הארץ במסלול מעגלי בגובה שבין 278 ק"מ לבין 460 ק"מ, נעה במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש(!) ומשלימה 15.7 הקפות סביב כדור הארץ ביממה. זו הסיבה שבכל יום אנחנו בתחנה רואים 16 זריחות ו – 16 שקיעות.

החיים בתנאים של מיקרו-גרביטציה משפיעים מאוד על הגוף וגורמים, בין היתר, להידלדלות של השרירים ולהיחלשות של העצמות. לכן חשוב שהתזונה תהיה עשירה בסידן ובחלבון, שיעזרו לפצות על כך. זו גם הסיבה שהתזונה לטיסות החלל מתוכננת בקפידה זמן רב מראש, ובשיתוף דיאטנים ורופאים שמפקחים על הרכב המזון, כדי לוודא שהוא מכיל את כל הערכים התזונתיים החשובים.

אם הזכרתי אוכל, הרי שמה שממש חסר פה זה ירקות ופירות טריים. אבל אני יודע שמה שאני, כמו גם כל האסטרונאוטים האחרים, אוכלים כיום בהיותנו בחלל, טעים ואיכותי לאין ערוך מזה שהיה מנת חלקם של אסטרונאוטים לפני שנים בודדות.

העולם מתקדם בחקר החלל. ומה שמשימת רקיע עושה כאן, תורם תרומה משמעותית להתקדמות בתחומי הטכנולוגיה, המדע והרפואה. קחו שני ניסויים לדוגמא: השפעת מיקרו כבידה על הזדקנות, המערכת החיסונית ומחלת האצהיימר, או אבחון גנטי מבוסס קריספר באי כבידה.

כיוון שהודיעו כי שובנו לכדור הארץ מתעכב ביום, אני מקווה שאוכל להספיק לנסות ולבחון את כל מה שהבאתי אתי. כולי תקווה שנשוב עם בשורות טובות שתספקנה וודאות לתהיות המדעיות שנשלחו לכאן.

אז זהו להיום. תמשיכו לעקוב. יהיה מעניין.

שלכם, איתן

תחנת החלל הבינלאומית