The Echo
יאנה רוטנר
2025
בשיתוף:
בעוד פרויקט האמנות הראשון של רקיע התמקד במהות האנושית במשימות חלל, בהיבטים כמו הפסיכולוגי, התקשורתי והארצי, פרויקט "The Echo" מבקש לבחון את ההשלכות של היעדר בני אדם. הפרויקט, המאניש את הרעיון, מתמקד במיוחדות של משימות חלל ללא צוות אנושי על ידי שליחת אובייקט וציפייה לשובו מתוך סקרנות ואי־ודאות לגבי התוצאה.
במטרה להוציא את חזון הפרויקט לפועל, רקיע פנתה לאוצרת רז סמירה, שחיברה לפרויקט את הצלמת יאנה רוטנר, המוכרת בשיטת צילום ללא מצלמה - פוטוגרמה. גישה זו מתיישבת עם האתגרים הטכניים, הרעיונות החזוניים והאספקטים הלא נודעים של משימת חלל.
רקיע הוזמנה לשלוח את אובייקט האמנות "The Echo" לחלל על ידי חברת Exploration Space, חברה שמפתחת קפסולה לשליחת מטען ואנשים לתחנת החלל הבינלאומית. בקיץ 2025 מתוכנן שיגור הניסוי הראשון של הקפסולה לחלל. במסגרת ניסוי זה החללית תשוגר לחלל, תשהה שם במשך 3 שעות ותחזור לנחיתה חזרה בכדור הארץ.
לצורך המשימה הזו, Exploration Space הקצתה אזור מטען מיוחד עם מגבלות גודל וחומרים ספציפיים, להם הותאם האובייקט האמנותי. אזור זה הוקצה כחלק מהטיסה הניסיונית הראשונה של החברה.
"Echo" (בעברית: הד) במובנו המילולי מתייחס להחזר גלי קול אל המאזין בעיכוב, ולעיתים בעצימות ובבהירות מופחתות. אולם, באמנות ובתרבות, מושג ההד חורג מעבר למשמעותו המילולית. המונח נובע מהמיתוס היווני ב"מטמורפוזות" של אובידיוס על הד הנימפה, אשר נענשה על ידי הרה לחזור רק על מילותיהם של אחרים, לאחר שהסיחה את דעתה של הרה כאשר זאוס בגד בה. המיתוס מסביר "הד" לא רק כחזרה של צליל אלא סמל לזיכרון ולחוויות אנושיות מתמשכות. בהתאם, בצילום ניתן לבחון את מושג ההד באמצעות חזרתיות חזותית, השתקפות ועוררות זיכרון. טכניקה זו כוללת יצירת דימויים המחקים או חוזרים על אלמנטים, וכך מייצרים תחושת המשכיות והרהור. צלמים כמו ג'וליה מרגרט קמרון (Julia Margaret Cameron) השתמשו בעקרונות אלו באופן אפקטיבי; וביצירתה "The Echo" תופסת קמרון את האיכות השמימית והנצחית של מושאי הצילום שלה, המגלמים את מהות ההד.
יאנה רוטנר (1988) חוקרת בעבודתה את נושא ה'הד'. בדומה להאנשת דמות האלה, רוטנר שואפת להאניש את רעיון ההד, ומתכננת לשלוח נייר צילום שעליו תתעד חזותית את המסע לחלל וחזרה. נייר הצילום ייחשף באופן נרחב לכל תנאי החלל אותם יפגוש, אף החלל החיצון. חשיפה זו לאור, לזמן ולסביבת החלל תטביע בהדרגה על הנייר את דימויי המסע, כך שהחלל עצמו יהיה בבחינת הצלם עצמו. בעוד שצילום לרוב מקפיא רגע יחיד, רוטנר בוחרת להאריך את רגעי הצילום, וכך יוצרת לולאות זמן דרך חשיפה ממושכת של נייר הצילום לסביבת החלל. בדומה להד, עבודתה מהדהדת רגעים שעוברים דרך הזמן ובדומה למטאמורפוזות, הדימויים ישנו צורתם.
The Echo
יאנה רוטנר
In Partnrship:
The Echo
יאנה רוטנר
بالتعاون مع:
בעוד פרויקט האמנות הראשון של רקיע התמקד במהות האנושית במשימות חלל, בהיבטים כמו הפסיכולוגי, התקשורתי והארצי, פרויקט "The Echo" מבקש לבחון את ההשלכות של היעדר בני אדם. הפרויקט, המאניש את הרעיון, מתמקד במיוחדות של משימות חלל ללא צוות אנושי על ידי שליחת אובייקט וציפייה לשובו מתוך סקרנות ואי־ודאות לגבי התוצאה.
במטרה להוציא את חזון הפרויקט לפועל, רקיע פנתה לאוצרת רז סמירה, שחיברה לפרויקט את הצלמת יאנה רוטנר, המוכרת בשיטת צילום ללא מצלמה - פוטוגרמה. גישה זו מתיישבת עם האתגרים הטכניים, הרעיונות החזוניים והאספקטים הלא נודעים של משימת חלל.
רקיע הוזמנה לשלוח את אובייקט האמנות "The Echo" לחלל על ידי חברת Exploration Space, חברה שמפתחת קפסולה לשליחת מטען ואנשים לתחנת החלל הבינלאומית. בקיץ 2025 מתוכנן שיגור הניסוי הראשון של הקפסולה לחלל. במסגרת ניסוי זה החללית תשוגר לחלל, תשהה שם במשך 3 שעות ותחזור לנחיתה חזרה בכדור הארץ.
לצורך המשימה הזו, Exploration Space הקצתה אזור מטען מיוחד עם מגבלות גודל וחומרים ספציפיים, להם הותאם האובייקט האמנותי. אזור זה הוקצה כחלק מהטיסה הניסיונית הראשונה של החברה.
"Echo" (בעברית: הד) במובנו המילולי מתייחס להחזר גלי קול אל המאזין בעיכוב, ולעיתים בעצימות ובבהירות מופחתות. אולם, באמנות ובתרבות, מושג ההד חורג מעבר למשמעותו המילולית. המונח נובע מהמיתוס היווני ב"מטמורפוזות" של אובידיוס על הד הנימפה, אשר נענשה על ידי הרה לחזור רק על מילותיהם של אחרים, לאחר שהסיחה את דעתה של הרה כאשר זאוס בגד בה. המיתוס מסביר "הד" לא רק כחזרה של צליל אלא סמל לזיכרון ולחוויות אנושיות מתמשכות. בהתאם, בצילום ניתן לבחון את מושג ההד באמצעות חזרתיות חזותית, השתקפות ועוררות זיכרון. טכניקה זו כוללת יצירת דימויים המחקים או חוזרים על אלמנטים, וכך מייצרים תחושת המשכיות והרהור. צלמים כמו ג'וליה מרגרט קמרון (Julia Margaret Cameron) השתמשו בעקרונות אלו באופן אפקטיבי; וביצירתה "The Echo" תופסת קמרון את האיכות השמימית והנצחית של מושאי הצילום שלה, המגלמים את מהות ההד.
יאנה רוטנר (1988) חוקרת בעבודתה את נושא ה'הד'. בדומה להאנשת דמות האלה, רוטנר שואפת להאניש את רעיון ההד, ומתכננת לשלוח נייר צילום שעליו תתעד חזותית את המסע לחלל וחזרה. נייר הצילום ייחשף באופן נרחב לכל תנאי החלל אותם יפגוש, אף החלל החיצון. חשיפה זו לאור, לזמן ולסביבת החלל תטביע בהדרגה על הנייר את דימויי המסע, כך שהחלל עצמו יהיה בבחינת הצלם עצמו. בעוד שצילום לרוב מקפיא רגע יחיד, רוטנר בוחרת להאריך את רגעי הצילום, וכך יוצרת לולאות זמן דרך חשיפה ממושכת של נייר הצילום לסביבת החלל. בדומה להד, עבודתה מהדהדת רגעים שעוברים דרך הזמן ובדומה למטאמורפוזות, הדימויים ישנו צורתם.
